<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"א</h1>
<h2>דף יח.</h2>
גט שכיב מרע אינו אלא משום חששא דיבםא). א)0[גרסינן] בפרק הזורק (גיטין ע"ז) ההוא שכיב מרע שכתב גט לאשתו ערב שבת עם חשיכה למחר חלה מאוד ונסתכן באו לפני רבא ואמר להן שיקנה השכיב מרע לאשה את החדר שהגט מונח בתוכו ותלך האשה ותקנה החדר בחזקה שתנעול החדר דתנן נעל וגדר הרי זו חזקה ונמצא שגיטה וחצירה באין כאחד, למדנו מכאן דמגרשין בשבת כגון בשכיב מרע דלא איפשר להמתין אע"פ ששנינו בתוספתא דביצה (דף ל"ו) אין מקדשין ואין מגרשין בשבת, ועוד למדנו דנעל לא הוי תיקון מנעול שלזה אי אפשר לעשות בשבת אלא נעל הוי נעילת דלת, ועוד למדנו אע"פ שאין קונין בשבת קניין שאלה בעלמא מותר, ועוד למדנו שאסור לטלטל הגט בשבת כדפירש רש"י ונראה דדווקא גט שמוקצה לטלטל בראייה אבל שאר כתבים מותרים לטלטל שראוים לצור על פי צלוחית מטעם זה אפילו קלף חלק אם אינו מוקצה לכתיבה מותר לטלטלו, וגט נמי דווקא בימיהם שלא היו לומדים תורה שבעל פה מתוך הכתב אבל עתה מותר לטלטלו שאדם יכול ללמד ממנו הלכות גט. שנינו בפרק כל הגט (דף כ"ח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקה שהוא קים, ואומר בגמרא לא שנו אלא בחולה שרוב חולים לחיים אבל לגוסס שרוב גוססים (כו') [למיתה לא] עכ"ל ס"ג.
<h2>דף כא:</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ערות דבר כגון עוברת על דת משה מאכילתו דבר שאינו מעושר ומשמשתו נידה ולא קוצה לו חלה ונודרת ולא [מ]קיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאת וראשה פרוע ואפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים ולדידן שבכה שקורין הוטלי"ן במקום קלתהא) אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי, וטווה וורד כנגד פניה פר"ח שטוה צמר אדום על פניה כדי שיפול אדמומית על פניה, ומשחקת עם הבחוריםב), ואמרינן בתוספתא (כתובות פ"ז ה"ו) שצריכה התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתן כתובה, ומתקנת רבינו גרשום ז"ל אינה יוצאת אלא אם כן יש עדים בדברג). וא"ר שלמדנו עיקר גירושין מן התורה ממקרא זה והיה אם לא תמצא חן כו' מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם גרש שלא ברצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרשת אפילו שלא מרצונה, אבל יש שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס, פירוש ריח הפהד), ומשומד [ואותן שכופין להוציא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ב)] מכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני. מבטל מודעות קודם הנתינהה), וגם יקראו הגט ב' פעמים [אחד] לפני הנתינה [ואחד לאחר הנתינה], וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיבה ולא בדבר אחר ובכלל זה שיהיה הקלף והדיוו) משל בעלז) וגם אמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קס"ז) שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר מן הדין אלא התירו חכמים שתתן האשה שכר הסופר שלא תתעגן והקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים בזה ונתן כמו שאמרו בגיטין פרק בתרא (דף פ"ז). לה שיהיה נכתב לשמה, ועוד דדרשינן לה ונתן לה ולא לה ולחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ספר כריתות שיהא עניין אותו ספר כתוב מעניין גירושין כדאמרינן (גיטין כ"א) לספירת דברים בעלמא הוא דאתא וגם דרשינן (שם) מספר כריתות דבר הכורת בינו לבינהח) ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שאמר על מנת שלא תשתה יין לעולם אין זה כריתות כדפירש בהגה"ה. ונתן בידה מלמד שאינה מגורשת עד שיתן הגט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצירה שהכל הוא כידה, אבל אם הגט מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטך מעל גבי הקרקע ונטלתו משם הרי זה אינו כלום וכן אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששילפה הגט הרי זה גט. א)0ואפילו שערה מכוסה במטפחת, לשון ס"ג. ב)0או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שתובעת תשמיש בקול רם מבעלה או ששכינותיה שומעות אותה מדברת על עיסקי תשמיש או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה עכ"ל ס"ג. ג)0ואפילו התרו בה ואפילו בכתובתה לשון ס"ק. [פירוש עברה בינו לבינה וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה אחר התראה והיא אומרת לא עברה כלל ולא התרה [בי] (כי) אם רצה להוציא הרי זה נותן כתובה אחר שתשבע שלא עברה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום עכ"ל מיימון (פכ"ד מאישות), אם יש עדים והתראה שעברה על דת תפסיד כתובתה ואין לה לא עיקר ולא תוספת ולא תנאי מתנאי כתובה ואין מוציאין מן הבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסי צאן ברזל שלה ואין צריך לומר נכסי מלוג, וכן מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת, וכל אחת מהן נוטלת הנמצא מנדוניאתא ויוצאה, ואין הבעל חייב לשלם לא מה שפחת ולא מה שאבד. כיצד היא יוצאה משום שם רע שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהייתה שם עבירה אע"פ שאין שם עבירה ברורה בזנות, כיצד שהיתה בחצר לבדה וראו אחד יוצא ונכנס ומיד בשעת יציאתו מצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת את הסינור, שעזרא תיקן שתהא אשה חוגרת בסינר בתוך ביתה משום צניעות אם לא חוגרת אינה עוברת על דת ולא הפסידה כתובתה, או חוגרת חגורתה או שמצא [רוק] לח למעלה [מן הכילה] כדאיתא פרק ב' דיבמות (דף כ"ד), ובירושלמי [כתובות פ"ז ה"ו] מוסיף או שהיו שניהם יוצאין ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו או ראו אותן מנשקין או מגפפין זה את זה או שנכנסו וסגרו את הדלת וכיוצא כדברים אילו, אם רצה להוציא תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה, והעוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם כן רוצה מדעתו. הגה"ה מתשב"ץ, ועוברת על דת אסור לבעל לקיימה שהרי בעיא היא בסוטה פרק ארוסה (דף כ"ה) אם הבעל יכול לקיימה ולא פשט מידי אע"ג שהספר אומר לשם סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה, דמשמע אם היה רוצה הבעל לקיימה ולא היה מקנא לה מותר אנן אשינויי דחיקא לא סמכינן, ועוד ראייה מפרק (קמא) [בתרא] דגיטין (דף צ') כשם שיש דעות במאכל כך יש דעות באנשים כו' עד ויש לך אדם שזבוב נופל בתוך התמחוי ומוציאו ואוכל מה שבתוכו כמו כן יש מדות אדם רע שראה אשתו יצאה וראשה פרוע וטווה בשוק וערומה משני צידיה ורוחצת עם בני האדם כזו מותר לגרשה מן התורה, אבל אם אין יודעין הדבר כי אם על פיה ושואלת תשובה מותר לקיימה כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הגה"ה מיהו בכתובות לא משמע כן, עכ"ל תשב"ץ (סי' תס"ח). ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר לישאנה שזה מוציא רשעה מתוך ביתו וזה מכניסה עכ"ל מיימוני. ולא יוציא אם רוצה עד שיבואו עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם מרצונה אז ודאי כופין אותו להוציא. רבינו תם תפס לו שיטה אחרת בעניין זה ברוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא, ומפרש תצא מרוכל אם גרשה זה ונשאת אחר כן לרוכל שהרי זה קול דלפני נישואין אבל מן הבעל לא תצא דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן. עכ"ל ס"ג]. ד)0בפרק המגרש (דף פ"ח) אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בדיני ישראל כשר פירוש בדין כגון האומר איני זן ומפרנס (אבל) [או כל] אותן השנויין בפרק המדיר שכופין אותו להוציא, ושלא כדין פסול ופוסל, בגוים בדין [פסול ופוסל ושלא בדין] אפילו ריח הגט אין בו, מתוך הירושלמי [גיטין פ"ט ה"ט] משמע דבגוים תמצא כשר כגון ששוטרי גוים תופסין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך, וצריך שיאמר אני רוצה עכ"ל תוספות מס"ג. ה)0שאמר רב ששת פרק אומר עלי (ערכין דף כ"א) האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעין מודעא פירוש מי שאמר בפני שנים בצנעא גט שאני כותב לאשתי בטל הוא ואחרי כן נותנו לה בפני שנים אחרים זו היא מסירת מודעא על הגט והגט בטל לשון ס"ג. ו)0והקולמוס ואם הקולמוס משל אחרים אינו פסול בכך שהרי בעל הקולמוס אין לו בשביל כך בגט כלום כיון שמן הקולמוס לא נשאר כלום בגט כמו שנשאר מן הדיו עכ"ל סר"ב. ז)0ואם אין לו (לא) יקנה דהא בעינן וכתב ונתן והוא הדין אם כותב הסופר במצות הבעל שהוא כשר ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו, (כתבו) [כדתנן] (הסופר) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' משמע שהסופר כותב משלו אבל יותר הוא טוב ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. עכ"ל ס"ג. ח)0שלא ישים שום תנאי בגט שתהא אגידא ביה כלל לאחר נתינת הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עכ"ל ס"ק.
